פרשת לך לך פותחת בניסיון הגדול שבו הקב״ה מנסה את אברהם אבינו: לצאת מארצו, ממולדתו ומבית אביו וללכת אל ארץ אחרת, שאת זהותה יגלה לו בהמשך. מטרת היציאה היא להתנתק מן ההרגלים הישנים, מן הגילולים ומעבודת האלילים שהייתה במולדתו, וללכת לארץ כנען.
ובשכר זה הקב״ה מבטיח לאברהם אבינו ברכות גדולות: ״ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה״ (בראשית י״ב, ב׳). רש״י מסביר ששלוש הברכות נוגעות לבנים, לממון ולשם. בהמשך נוספה לשמו של אברם האות ה׳, והוא נקרא אברהם. על ״והיה ברכה״ מפרש רש״י שהברכות יהיו מסורות בידיו, לברך את אשר יחפוץ.
ואכן, בהמשך הפרשה נאמר: ״ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב״ (בראשית י״ג, ב׳). הקב״ה העשיר את אברהם אבינו.
מסופר שפעם אחת נכנס משכיל לחדרו של רבי ישראל מרוז׳ין זצ״ל ושאל: במשנה באבות נאמר: ״כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה״ (אבות ו׳, ד׳). אם כן, מדוע הרב חי בעשירות גדולה כל כך? הרי ידוע שחצרו של רבי ישראל הייתה מפוארת כארמונותיהם של עשירים גדולים, והוא זכה לשני שולחנות.
השיב לו רבי ישראל מרוז׳ין זצ״ל מתוך פרשתנו: מיד לאחר הפסוק ״ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב״ נאמר ״וילך למסעיו״ (בראשית י״ג, ג׳).
וביאר שכל מהותו של אברהם אבינו הייתה להפיץ אמונה בעולם, לקדש שם שמיים ולגלות לבריות את מציאות ה׳. לצערנו, יש אנשים שאינם מתפעלים מרב אלא אם הוא נוסע במכונית יקרה, ששווייה כמחיר דירה, ומגיע למקומות רחוקים במסוק. לכן הקב״ה משפיע על הצדיק עשירות גדולה, כדי שיוכל למלא את תפקידו ואת ייעודו: להשפיע על הבריות.
זו משמעות הכתוב ״וילך למסעיו״: העשירות לא נועדה למילוי תאוותיו של אברהם, אלא כדי שיוכל להפיץ אמונה. אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, וביתם פתוח לרווחה לכל עובר ושב. כולם אוכלים ושותים בחינם, ובלבד שיכירו שהכול מאיתו יתברך.
שבת שלום